ג'וקר

הסרט הוא לא סרט גיבורי על קלאסי. בכלל. הוא אפל, אלים וממלא את הצופה בטרור. אולי כי אנחנו מכירים את זה מהחברה שלנו עצמנו. חברה שמתקשה, או שבעצם בכלל לא מנסה, לקבל את האנשים השונים בה. אותם אלה שמוזר להסתובב איתם, שקשה להם חברתית, שנדמה כאילו נולדו לעולם הלא נכון. ארתור, שמוקף בחברה אלימה ומיואשת, לא צודקת ומשתמשת בחלשים ואז זורקת אותם, מגיע להבנה שהחוקים שגדל לפיהם לא נכונים, ופועל כעת לפי החוקים שלו – שאין חוקים. זוהי ביקורת חברתית קשה שמציבה לנו מראה מול העיניים, על היחס שלנו כלפי אלה שאנחנו לא מקבלים, ואיך הם עלולים להרגיש ולחיות כתוצאה מכך. ארתור מאבד אמון באנשים שאמורים לספק לו עזרה לבעיותיו, באנשים שהוא מעריץ בתור אדם העוסק בבידור, בחבריו ובמשפחתו. לאחר הרצח הראשון שהוא מבצע, שנגרם מזה שהותקף קודם ע"י אותם אנשים המייצגים את האליטה, הוא כבר לא מהסס לפגוע בקרובים בו ביותר, כולל אמו. אך למרות זאת, אפילו הליצן הכי גדול מסוגל לגלות אמפתיה והוקרת תודה, כשהוא חס על גארי למשל, מי שהחשיב כאדם שהיה נחמד אליו, ואולי גם משום שהיה יכול להזדהות עם גארי, נמוך הקומה, כאדם שסובל מניכור חברתי. כל זה, בניגוד לאליטה הקפיטליסטית של העיר, הדורסת את המעמד המוחלש בכל דרך אפשרית.